חרדת פרידה היא בעיה שכיחה שחוות משפחות רבות על בסיס יומיומי. הורים רבים כאשר הם חייבים להשאיר את ילדיהם הקטנים אצל מטפלים אחרים, הם רואים את ילדיהם מתחילים לבכות ללא שליטה. כשזה קורה הם לא מכילים את עצמם וחוזרים לאסוף אותם ולתת להם אהבה להרגיע את אי הנוחות שלהם, אבל זה לא מניב.
אם, למשל, תשאיר את ילדך במעון יום ואתה שומע אותו בוכה וחוזר לנחם אותו, אתה תתחזק לרעה, בנך יחשוב שככל שהוא בוכה חזק יותר, כך תחזור מוקדם יותר. וזה לא תמיד יהיה ככה.
חרדת פרידה
כדי שילדים לא יסבלו יותר מדי מחרדת פרידה, חשוב שתזכרו כי הקטן שלכם צריך להתרגל בהדרגה לאדם שיטפל בו, בין אם זה מטפל בבית או בחדר הילדים. חשוב שתקשרו קשר הדרגתי בנוכחותכם, תקדמו פעילויות נעימות, כדי שהקטנה שלכם תזכה בביטחון.
ילדכם צריך להרגיש שאדם זה מסוגל לענות גם על צרכיו, אפילו כשהוא נוכח. האתגר הוא להמשיך ולסמוך על אותו אדם מבלי שאתה עומד מולו. כאשר אתה נמצא עם אותו אדם והוא מבצע פעילות מעניינת, הישאר מאחור מבלי להתקרב יותר מדי, באופן זה הם יתחילו להרגיש ביטחון אך עם ביטחון שאתה קרוב.
לאט לאט כדאי להתחיל לעזוב בפרקי זמן קטנים כדי שילדך יידע שאתה חוזר. התחל עם תקופות קצרות וככל שיהיה לך יותר נוח, אתה יכול לרווח אותן. כשאתה עוזב, צור תמיד שגרת פרידה, כזו שלא ארוכה או קצרה מדי, ומעל הכל, אל תחזור בזמן שאני בוכה. בפעמים הראשונות, כשתעזוב והוא בוכה, תצטרך לחכות שהוא יסיים לבכות כדי לחזור בשבילו, בצורה כזו הוא יבין שאם הוא לא יבכה, אתה תחזור. ואז לאט לאט אתה רואה את הארכת זמן ההפרדה עד שתוכל להשאיר אותו עם המטפל שלו כרגיל.
מה אם כל זה לא עובד?
יתכן שניסית הכל וזה עדיין לא עובד, או לפחות לא כמו שאתה מקווה. במובן זה, ישנן אסטרטגיות נוספות שתוכלו לקחת בחשבון כדי שהקטנה שלכם תוכל להתגבר על חרדת פרידה, גם אם אתם חושבים שניסיתם הכל.
הרשה לי להיות מושא התקשרות
אפשר לו שיהיה לו אובייקט התקשרות ששום דבר לא קורה אם הוא מאבד (כי יש לך חילוף), זה יכול להיות מטפחת או בובה. ילדים יכולים להרגיש קשורים לאובייקט זה ולהרגיש מוגנים כאשר אמא איננה, מכיוון שהוא מעניק להם ביטחון ונוחות רגשית.
כאשר ילדכם מרגיש בטוח, הוא כבר לא יזדקק לאובייקט זה בהיעדר הוריו. אבל בהתחלה, זה יכול לעבור דרך ארוכה לקראת התרת המעבר.
עזרו לילדכם להבין מה קורה
למרות שהשפה שלו מוגבלת, הוא מסוגל להבין יותר ממה שאתה מדמיין אם אתה אומר לו את זה בשפה הנכונה. ההסבר שתחזור ושהוא שם בכיף לעשות פעילויות מהנות יעזור לו להתמודד טוב יותר וירגיע אותו לדעת מה יקרה הלאה. תגיד לו מה תעשה בזמן שהוא במעון יום כדי שהוא ידע למה לצפות.
אל תתגנב החוצה
יש הורים שמתפתים לברוח כשילדיהם מוסחים מכל דבר אבל זה בכלל לא פיתרון. זה רק יגרום לך להרגיש יותר חרדת פרידה ולהחמיר את זה בטווח הארוך. כשילדך מתחיל לבכות, אתה יכול לומר בשלווה משהו כמו: ״אני יודע שאתה לא רוצה שאלך, אבל אני אבוא בדיוק כשתסיים לאכול. אני נפרד מבחוץ והמטפל שלך ייקח אותך לחלון כדי לקבל את פני לפני שאני עוזב. אני אוהב אותך הרבה'.
אז תצטרכו ללכת, להתנגד לדחף לאסוף את ילדכם בזמן שהוא בוכה, אך אל תשכחו להגיד שלום לפני שאתם הולכים. הסתיר את ייסוריך כדי להצביע על הביטחון שילדך צריך להיות ושהפרידה זו אמיתית ואינה רעה עבור אף אחד.
שוחח עם המטפלת מראש
לפני שתתחיל להשאיר את ילדך אצל המטפלת, עליך לשוחח איתו על האופן בו הוא יכול לנחם ולהסיח את דעתך כדי להקל על המעבר. ילדכם צריך להרגיש נחמה מהאדם הדואג לו. הסחת דעת עשויה לעבוד באופן זמני, אך בטווח הארוך מה שילדכם זקוק לו הוא להביע את מצוקתו כשאתם עוזבים, ואדם אחר שיחבק אותו ויגרום לו להרגיש בטוח. אז הסחת דעת היא לא סוג של נחמה טובה.
למטפלים לעיתים קרובות יש ילדים אחרים לטפל בהם, כך שעיבוד רגשי יצטרך לקרות איתך בבית. המטפל יכול לעזור לילדך להקל על מורת רוח, אך איתך עליו באמת לקבל שזה מקום טוב בשבילו. יש ילדים צעירים שנרגעים כשרואים את המים נופלים מהברז או מסתכלים דרך החלון כדי לצפות בציפורים במזין או רוקדים בזרועות המטפלת למוסיקה מסוימת.
המטפל יצטרך לעשות מחקר עד שימצא מה גורם לקטן להרגיש טוב, רגוע ובטוח כאשר הוריו אינם איתו.
לעולם אל תאחר לקחת את ילדך!
הדבר החשוב ביותר בנוסף לכל מה שהוסבר לעיל הוא שלעולם לא תאחר לאסוף את ילדך. אם הוא יסיים לאכול ועדיין לא הגעת לאסוף אותו כפי שהבטחת, תיצור תחושה ארוכת טווח שאתה לא מקיים את ההבטחות שלך וזה, זה יכול אפילו ליצור תחושת נטישה אצל ילדים.
אם אתה אומר שתהיה שם כשאסיים לאכול, דאג שתגיע באותה שעה ולא אחר כך. באופן זה, כאשר ילדכם יראה אתכם עוברים דרך הדלת, הוא ירגיש בטוח כי אתם באמת חוזרים ויהיה לו קל יותר / יותר לעבור, ולכן הוא יתגבר על חרדת הפרידה במהירות רבה יותר.