אם אתה הורה מודאג מבריונות, חשוב מאוד שתכיר תחילה מהם הסימנים אם ילדך הוא קורבן או תוקף. גילוי סימנים אלה בזמן חיוני לדעת כיצד לפעול ולהציע לילדכם את ההגנה לה הוא זקוק.
להיות ערניים ותצפיתנים הם חיוניים, שכן לעתים קרובות קורבנות אינם רוצים לדווח על מה שקורה להם. קורבנות רבים לא מספרים להוריהם או למורים שלהם כי הם חשים בושה או השפלה על כך שהם נצרב, או כי הם חוששים שאף אחד לא יאמין להם או שהמצב יחמיר אם ידברו.
במקרים אחרים, ילדים ובני נוער עשויים לנרמל התנהגויות תוקפניות מסוימות, לחשוב שמדובר בבדיחות, מבלי להבין שהם עומדים בפני מקרה של בריונות מתמשכת. הם עשויים גם להניח שמבוגרים יאשימו אותם בהגזמה או יגידו להם לפתור את זה בעצמם כי זה "סתם ילדים שהם ילדים", אבל זה לא המצב. זה לא משחק ילדים כשיש פגיעה, פחד וניצול לרעה של כוח.חלק מהקורבנות מאמינים שאין דבר שמבוגרים יכולים לעשות כדי לגרום לתוקפן להפסיק, ולכן הם מאבדים תקווה ומבודדים את עצמם עוד יותר.
באופן טבעי, התוקפים לא מספרים להוריהם או למוריהם על מעלליהם. הם לא יודו שהם ממלמלים את חייו של ילד, וכמעט תמיד הם יכחישו את מעורבותם במעשים מסוג זהמזעזע את מה שקרה או מאשים את הקורבן. מסיבה זו, חיוני שגם אנשי חינוך וגם הורים ישימו לב לכך. לזהות את הסימנים, ללמוד על בריונות ולדעת כיצד להתערב באופן מתואם עם בית הספר.
סימנים שילדכם הוא קורבן
הכרת ילדיכם היטב היא כלי המניעה הטוב ביותר. כל שינוי פתאומי בהתנהגותםשינוי במצב הרוח או בשגרת יומם יכול להיות סימן אזהרה. הנה כמה סימנים נפוצים לכך שילדכם עלול להיות מנוסה בבריונות:
- הוא חוזר הביתה מבית הספר עם בגדים קרועים או מלוכלכים שוב ושוב, ללא הסבר ברור.
- ציוד לבית הספר אובד או נשבר לעתים קרובות, או שהילד נמצא ללא חפציו שנשא כשעזב את הבית.
- הוא מופיע עם פציעות או חבורות ופונה לתירוצים בלתי סבירים, כמו נפילות מתמידות או תאונות ילדות מעורפלות.
- יש לו כאבי ראש או כאבי בטן או תסמינים גופניים חוזרים אחרים שאין להם הסבר רפואי ברור, במיוחד לפני שהוא הולך לבית הספר.
- הוא לא רוצה ללכת באותה דרך לבית הספר או מתעקש לשנות לוחות זמנים, מסלולים או מלווים.
- יש לה סיוטים, מתקשה להירדם, או בוכה ללא סיבה נראית לעין, במיוחד בלילה או בימי ראשון.
- הוא מאבד עניין בבית הספר, הישגיו הלימודיים יורדים, או שהוא מתחיל להבריא משיעורים עם תירוצים שונים.
- הוא עצוב, אדיש או מדוכא, עם פחות אנרגיה ופחות רצון לעשות פעילויות שנהנה מהן בעבר.
- יש לו תנודות פתאומיות במצב הרוח, עצבנות או תגובות מוגזמות לסכסוכים יומיומיים קלים.
- נראה שיש לו מעט חברים או בכלל לא; הוא מבודד את עצמו בבית ונמנע מלדבר על חבריו לכיתה או על מה שהוא עושה בהפסקה.
בנוסף לסימנים הקלאסיים הללו, חשוב גם לשים לב האם:
- הימנעו משימוש בטלפון הנייד או ברשתות החברתיות שלכם או, להיפך, הוא נראה במצוקה רבה בכל פעם שהוא משתמש בהם.
- הוא מוחק שיחות, משנה סיסמאות בסתר, או הופך לעצבני מאוד כשמישהו מתקרב למכשירים שלו.
- הוא אומר שוב ושוב דברים כמו "אף אחד לא אוהב אותי", "אני אסון", "אני לא רוצה ללכת לבית ספר" בנימה חסרת תקווה.
סימנים אלה עשויים גם להצביע על בריונות אפשרית ברשת. לא משנה מה צורת ההטרדה, גילוי מוקדם זה מאפשר התערבות לפני שהנזק הרגשי הופך לגדול יותר.
סימנים שילדכם הוא תוקפן
כדי שבריונות תתקיים, חייב להיות קורבן, אבל גם בריון או קבוצת בריונים, ולעתים קרובות גם קבוצת עדים. כהורים, חשוב לקבל את זה גם הילד שלנו יכול להיות הגורם לבריונות למרות שקשה לדמיין זאת, ישנם כמה סימנים לכך שילדכם מתנהג כתוקפן:
- יש לו צורך עז לשלוט ולהכניע אחרים, והוא כל הזמן מבקש להיות האחראי במשחקי קבוצה או בהחלטות.
- הוא מבטא את עצמו באמצעות כוח ואיומים כדי להשיג את מבוקשו; הוא כופה את עצמו בכוח או באמצעות פחד.
- הוא מאיים על אחיו ואחיותיו או ילדיו בשכונה, לועג להם או משפיל אותם שוב ושוב.
- הוא מתהדר בעליונותו האמיתית או המדומה על ילדים אחרים, לועג לאלה שהוא מחשיב כחלשים יותר.
- הוא נוטה להיות עצבן, מתעצבן בקלות, אימפולסיבי, ובעל סובלנות נמוכה לתסכול כאשר משהו לא הולך בדרכו.
- הוא מתקשה לציית לחוקים ולקבל גבולות, והוא מרבה להתווכח עם מבוגרים ובני גילו.
- הוא מפגין התנהגות מתריסה ותוקפנית כלפי מבוגרים, כולל מורים והורים, תוך אי ציות בגלוי.
- יש לו התנהגות אנטי-חברתית או פלילית (כגון גניבה, ונדליזם או נזק לרכוש של אנשים אחרים) שהוא מצדיק או ממזער.
- לא אכפת לו מענייני בית הספר, הוא בז למורים, או שהוא לועג לחוקי ההתנהגות של בית הספר.
ניתן לשלב שלטים אלה עם אחרים כגון:
- נטייה להצדיק אלימותבהתחשב בכך ש"הקורבנות ראויים לכך" או ש"זו סתם בדיחה".
- השתתפות תכופה בקטטות או עימותים במגרש המשחקים או מחוץ למרכז.
- תחושת גאווה כשמספרים על אירועים של השפלה כלפי עמיתים אחרים.
אם אתם מזהים התנהגויות אלו, חיוני לפעול ברוגע אך בתקיפותלעזור לילדכם להבין את הנזק שהוא גורם ולקחת אחריות, תוך תיאום עם בית הספר, ובמידת הצורך, עם אנשי מקצוע מומחים.
מה יכולים ההורים של הקורבן לעשות?
אם אתם יודעים או חושדים שילדכם סובל מבריונות אך נראה כי בית הספר אינו מודע לכך, עליכם ליצור קשר עם המורה של ילדכם ישירות ומיד. זכרו שהמטרה העיקרית שלכם היא... כדי לקבל את שיתוף הפעולה של בית הספר במניעת בריונות שממנו ילדכם סובל ולשמור על רווחתו הפיזית והרגשית.
גם אם אתם מושפעים רגשית מאוד מהמצב, חשוב שתשיגו את שיתוף הפעולה של בית הספר מבלי ליצור סצנה רגשית. הראו רוגע ותקיפות זה יעזור לכם להישמע כי בית הספר יתייחס אליכם ברצינות. אמנם ייתכן שאתם רוצים שהמעורבים בבריונות ייענשו בחומרה, אך הדבר החשוב ביותר הוא שהבריונות תיפסק בהקדם האפשרי ושהילד שלכם יקבל סביבה בטוחה.
תוכנית דו-קיום טובה במרכז החינוכי, עם פרוטוקולים ברורים נגד בריונות, מפחית משמעותית את האירועים הללולמרות זאת, אף תוכנית לא מבטיחה שלא יתעוררו סכסוכים, ולכן תיאום בין המשפחה לבית הספר הוא המפתח. אל תהססו לבקש מידע על פרוטוקול בית הספר, מי יהיה איש הקשר של ילדכם, ואילו אמצעי הגנה ייושמו באופן מיידי.
גישה ופעולות
הגישה שלך כלפי ילדך תעשה את כל ההבדל. כמה הנחיות בסיסיות הן:
- תקשיב לבן שלך מבלי להפריע לו, לתת לו לספר את הסיפור בקצב שלו ובמילים שלו.
- היו מבינים ולקחו את הבעיה ברצינות. אל תגזימו או תתעלמו; שדרו ביטחון וקור רוח.
- אל תאשימו את הקורבן בשום פנים ואופן; הימנעו משאלות כמו "מה עשית?" שעלולות להגביר את רגשות האשמה שלו.
- הפכו את ביתו למקלט, אפשרו לו להרגיש טוב ובטוח, חיזקו את הרעיון שבבית הוא יכול להירגע ולהיות הוא עצמו.
- פנו לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש אם אתם חושבים שילדכם זקוק לאחד או אם אתם מבחינים בהשפעה רגשית משמעותית, כגון חרדה, עצבות עזה או בידוד.
- עודדו את ילדכם לדבר איתכם לעתים קרובות, להראות עניין בחיי היומיום שלו, איך הוא מרגיש, ולא רק בציונים שלו או בהתנהגות שלו.
- בלו זמן עם ילדכם, תנו לו תמיכה ועידוד מתמידים. תנו לו לדעת שאתם אוהבים אותו לעתים קרובות ושהמה שהוא עובר לא מגדיר את ערכו כאדם.
- הסירו את האשמההסבירו לו או לה שאף אחד לא ראוי שיתייחסו אליו בצורה לא טובה ושהוא או היא לא אשמים בהתנהגותו של התוקפן.
שילוב זה של הקשבה, תמיכה רגשית ומסרים ברורים של חוסר אשמה עוזר לילדים להרגיש נתמכים וחזקים יותר להתמודד עם שינויים הכרחיים.
מלמד אסטרטגיות בטיחות אצל ילדים
בנוסף לתמיכה רגשית, חיוני לצייד ילדים בכלים מעשיים כדי להגן על עצמם. כמה אסטרטגיות שימושיות כוללות:
- להכות בחזרה לא אמורה להיות העצה. להגיב באלימות זה בדרך כלל מחמיר את הסכסוך ויכול להפוך את הקורבן גם לתוקפן.
- עודדו את ילדכם ללכת משם ולספר למבוגר בכל פעם שהוא מרגיש שמישהו עלול לפגוע בו, וחיזקו בכך שבקשת עזרה היא מעשה של אומץ.
- דברו על שיטות בטוחות להימנע ממצבים מסוכנים: מצאו מקום בטוח כמו חנות למצוא בו מחסה אם עוקבים אחריכם, לכו תמיד עם מישהו, ותן לו מספר טלפון להתקשר אליו בכל פעם שהוא מפחד וזקוק לעזרה במצב של הטרדה.
- למדו את ילדכם לדווח ביעילות למבוגרים על מה שקורה: מה עושים לו, מי עושה את זה, היכן זה קורה, מאז מתי, מה הוא עשה כדי לנסות לפתור את הבעיה, ומה הוא צריך מהמבוגר כדי לעצור את התוקפן.
- תכננו אסטרטגיות ותרגלו עם ילדכם כדי שידע מה לעשות ואיך להתנהג כשאתם לא לצידו, באמצעות משחקי תפקידים קטנים או סימולציות.
- הסבירו לו שאם הוא עד לבריונות כלפי חבריהם לכיתה, הוא לא צריך לשתוקהקשבה, תמיכה בקורבן ודיווח למבוגר הן דרכים לעצור בריונות.
ככל שתתרגלו יותר את התגובות הללו, כך יהיה לכם קל יותר ליישם אותן ברגע של לחץ.
עבדו על הערכה עצמית טובה
הערכה עצמית היא גורם מגן מרכזי מפני בריונות. ילד הרואה את עצמו כבעל ערך ובעל יכולת יהיה מצויד טוב יותר לבקש עזרה, לקבוע גבולות ולהימנע מהפנים את המסרים המזיקים של הבריונים. כמה רעיונות לחיזוק ההערכה העצמית כוללים:
- חשוב לחנך ילדים על בריונות ועל בריונים, לעזור להם לראות את הבעיה בפרספקטיבה ולא לקחת אותה באופן אישי, אלא כהתנהגות בלתי מקובלת מצד אחרים.
- למדו את ילדכם ללכת בבטחה ברחוב, בתנוחה זקופה, עם מבט ישר קדימה וגישה בטוחה, כי תקשורת לא מילולית זה גם משפיע על האופן שבו אחרים תופסים אותו.
- עבדו על הכישורים החברתיים של ילדיכם, או בקשו עזרה מאיש מקצוע, כדי שילמדו לפתור סכסוכים, לבקש בקשות ולומר "לא" באסרטיביות.
- זהו ועודדו את כישרונותיהם ותכונותיהם החיוביות של ילדיכם, תוך חיזוק הישגיהם ומאמציהם יותר מאשר תוצאותיהם.
- עודדו את ילדכם ליצור חברים חדשים ולהרחיב את המעגל החברתי שלו, בתוך בית הספר ומחוצה לו.
- סביבה חדשה יכולה להיות הזדמנות חדשה במקרים חמורים, למשל, פעילויות חוץ-לימודיות בהן פוגשים ילדים שחולקים את תחומי העניין שלכם.
- לספק תמיכה ועידוד להתחיל פעילויות חדשות שמרגשות אותו ומגבירות את תחושת המסוגלות שלו.
- עודדו אותו לעשות פעילות גופנית כדי לעבוד על בריאותו הנפשית ועל מערכות היחסים שלו עם אחרים, שכן ספורט מקל על השתלבות ומפחית מתח.
במקביל, מומלץ מאוד שהורים ישקלו את סגנון ההורות שלהם. להיות מודל לחיקוי טוב לניהול סכסוכיםפתרון חילוקי דעות ללא צעקות או השפלות היא אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד ילדים להתייחס זה לזה ללא אלימות.
מתי אתה צריך לדבר עם הרשויות?
אם מתרחשת בריונות בבית הספר, אזי האחריות העיקרית להשגת מטרה זו מוטלת על צוות בית הספר. עם זאת, חשוב שגם הורי הקורבן יהיו מעורבים. לשתף פעולה עם בית הספר כדי ליישם תוכנית מוסכמת שעוזר לפתור את הבעיה ומבטיח את בטיחות הילד הן בתוך הכיתה והן מחוצה לה.
לרוב בתי הספר יש פרוטוקול ספציפי להתמודדות עם בריונות, הכולל בדרך כלל שלבים של גילוי, חקירה, הגנה על הקורבן, התערבות מול התוקף ומעקב. כהורה, יש לך את הזכות לדעת אילו צעדים יינקטו ולדרוש יישום קפדני שלהם.
אם ילדכם עבר בריונות בבית הספר, הנה כמה הצעות לדיווח על הבעיה לרשויות בית הספר:
- לאחר שדיברתם עם ילדכם, אך לפני פנייה לצוות בית הספר, רשמו את פרטי מצבי הבריונות, כולל מה קרה, היכן ובאיזו תדירות.
- שימו לב לתאריכים ולשמות הילדים המעורבים. נסו לראות את המצב בצורה אובייקטיבית ולקבוע את חומרתו, תוך איסוף ראיות במידת האפשר (הודעות, צילומי מסך, דוחות רפואיים).
- ייתכן שילדכם יסרבן להתערב אם הוא חושש מנקמה מצד הבריון. אם כן, הסבירו לו שרוב מצבי הבריונות דורשים התערבות של מבוגר כדי לפתור את הבעיה. הודיעו לו בדיוק מי ידבר איתו ועם מי הוא ידבר.
- צרו קשר עם צוות בית הספר כדי למצוא פתרון ולשים קץ לבריונות. ראשית, שתפו את הבעיה עם המורה ועבדו יחד כדי להחליט כיצד לטפל בה. אם המורה אינו מצליח לפתור את הבעיה, פנו להנהלת בית הספר והגישו בקשה רשמית בכתב להפסקת הבריונות.
- אל תתקשרו ישירות עם התוקף או עם משפחתו, כדי להימנע מעימותים שעלולים להחמיר את המצב או להוביל לסכסוכים משפטיים.
- שמרו רישום קבוע של התאריכים, אירועי הבריונות והפעולות שאתם נוקטים כדי לעזור לילדכם להתמודד עם הבריונות. דווחו על כל אירוע לבית הספר ובקשו פגישות מעקב.
- אם בית הספר לא פועל או מזלזל במצב, ניתן לפנות לרשויות להשכלה גבוהה, ארגוני משפחה או שירותי ייעוץ חיצוניים לקבלת תמיכה.
- במקרים חמורים יותר, החליפו את בית הספר של ילדכם (ודאו שהוא מקבל תמיכה פסיכולוגית לפני ובמהלך המעבר) ופנו למשטרה ושכרו עורך דין, במיוחד אם מדובר בתקיפות פיזיות, איומים חמורים, עבירות מין או בריונות ברשת מתמשכת.
בנוסף להתמודדות עם הקורבן והתוקפן, חיוני לשקול את תפקידם של עמיתים העדים לבריונות. חינוך עדים כך שלא יהיו שותפים פסיביים לעבירהלימוד ילדים כיצד לתמוך בקורבן ולהתריע בפני מבוגר הוא אחד מאבני היסוד של מניעה. שיחה בבית על החשיבות של אי צחוק על השפלה, אי תיעוד או שיתוף תוקפנות ודיווח על מה שהם רואים עוזרים לשבור את השתיקה שמנציחה בריונות.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בריונות משלבת מניעה, גילוי מוקדם והתערבות מתואמת בין המשפחה, בית הספר, ובמידת הצורך, אנשי מקצוע ורשויות חיצוניות. הצעת אוזן קשבת לילדכם, הגנה, כלים להגנה על עצמו ללא אלימות, והבטחה שהוא לא לבד היא צעד מכריע בסיוע לו להשיב לעצמו את ביטחונו ורווחתו הרגשית.