נראה שמשהו טבעי כמו הנקה כפוף לתנאים שמציבה החברה אליה משתייכים, כי הנקה. לדוגמא, כשאנחנו מדברים על אם מיניקה מאפריקה שמניקה את בנה בן השלוש, שום דבר לא קורה וכולנו מבינים את זה כי אין לה יותר אוכל להציע לבנה. מצד שני, כאשר לאם קוסמופוליטית יש מצב כלכלי טוב, אנחנו נבהלים כשאנחנו רואים אישה ברחוב מניקה את ילדה בן 3 חודשים או 3, למה זה קורה?
ראשית אני רוצה להתחיל מהבסיס שה- הנקה היא הבחירה של האם ושלא ניתן ואסור לגעת בזה. אבל יש מי שמנסה לברר אם הנקה בגילאים אלה מסייעת לקשר מאובטח בין אם לילד. דבר שיש לי לומר, בלי לעשות שום מחקר, אני לא מכיר שום ילד שבגלל הנקה ממושכת וחינוך רגשי הולם בבית, סבל מכל סוג של תלות רגשית או משהו דומה מהנקה עד האם איך הוא ראוי לנכון, שכן מה שחשוב באמת הוא החינוך והאינטליגנציה הרגשית שלומדים בבית, מנקודת מבטי.
הנקה מסייע בשיפור ההתחברות ותחושת הביטחון שאם יכולה להעביר לילד, מכיוון שכאשר מדובר בתינוק, זה תלוי אך ורק באמו ובאביו, אך במקרה של הנקה, יותר באם.
אבל עלי גם לציין שאם אינך יכול להניק את ילדך מכל סיבה שהיא, אינך צריך לחוש חרטה או אשמה על כך, מכיוון שזו בחירה אישית מאוד ולפעמים יש לוותר על הנקה בניגוד לרצון האם. . כמו כן, יש לומר שתחושת הביטחון יכולה להיות מועברת גם לתינוק עם סימני חיבה וחיבה אחרים, בעוד שהתינוק מחובק וחם על ידי האם וגם האב. בשני המקרים המטרה היא להעביר ביטחון לתינוק וזה לפתח מבנה נפשי מאורגן, ותמיד יש לתמוך בו בחינוך נכון מכבוד וחיבה.
נושא זה אינו נטול מחלוקת, ומסיבה זו אני מזמין אותך לתת לנו את דעתך עליו. כל הדעות תקפות באותה מידה!