האם ניתן לקבוע כי יש את האינסטינקט האימהי והאבהי או שמא מדובר בבנייה תרבותית של תפקידים? האינסטינקט מוגדר כדחף טבעי, מולד ולא מודע המועבר גנטית וגורם לתגובה ספציפית. האם ניתן לומר שהרצון להיות אם או אב הוא באותה מידה מולד, אוניברסלי ומקודד ב- DNA שלנו? נראה שהתשובה היא לא.
אין ראיות מדעיות התומכות בקיומו של דחף אינסטינקטיבי להביא ילדים לעולם בכל הנשים. שונה זה מה שאנחנו מבינים לפי התנהגויות אימהיות, אשר קשורים להורמון אוקסיטוצין ומטרתם להבטיח את הישרדות הילוד. לָכֵן, אם יש אינסטינקט, זה יהיה יותר קשור לטיפול בהוויה החדשה מאשר לרצון מולד ליצור חיים.
האם לגברים ולנשים אותו יצר אימהי?
בוודאי השתתפת בשיחה כלשהי, עם גברים ונשים, בה הם מדברים על האינסטינקט האימהי או האבהי. מלמדים נשים לפתח את "האינסטינקט האימהי" שלנו מגיל צעיר, אנחנו משחקים עם בובות, הם קוראים לנו האינסטינקט המוכר, וכשמגיעים לשלושים אנו מתחילים להרגיש (או לא) את משקל השעון הביולוגי.
נשים רבות מרגישות א לחץ חברתי עצום להפוך לאמהות. יש כאלה שחשים אשמה ותסכול מכיוון שהיצר הטבעי הזה לא מופיע בחייהם.
מריסה דיאז, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, סקסולוגית ותואר שני בטיפול במשפחה ומערכות כבר מדברת על התפקיד שממלא האדם כאב וכיצד הוא התפתח. היום נחשב לאבא טוב שדואג ל חינוך, טיפול, תזונה או בריאות הצאצאים, שלפני 40 שנה נחשבו לדברים של נשים. אז יש מומחים שכבר מתייחסים לאינסטינקט האימהי לאדם.
האם לרצות ללדת תינוק טמון בכל הנשים?
לא אמהות היא משאלה שזה יקבל צורות שונות בכל אישה ולפעמים זה לא יכול לקרות לעולם. אין צורך להרגיש אשמה בקשר לזה.
מה שיכולנו להבין כיצר אימהי מתייחס ל קשר רגשי מאוד מיוחד, שונה בכל אישה ובכל גבר. זהו דחף הדוחף אם לפעול למען תינוקה, מבלי לשקף, להגן עליו תמיד ואף להקריב את עצמה למענו. ה מנגנונים הורמונליים שמופעלות בהריון קשורה לזה.
למרות שכל אישה מגיעה מטבעה מוכנה להתרבות, אמהות צריכה להיות א החלטה אישית, מתוך כל הטלה או לחץ חברתי. מעבר ללידה, האימהות היא ניסיון שנבנה מיום ליום. הקשרים נוצרים לאט לאט, עם המגע עם התינוק ועם הטיפול והתשומת לב שאנו הולכים להעניק.
האינסטינקט ההורי או שינוי התפקיד כהורה
נראה ברור ש גברים מוכנים ביולוגית להיות אבות וכי התכשיר הטבעי הזה כתוב בהתנהגות של חלק מההורמונים שלו. פעילות הורמונלית זו משתנה לפי נוכחות האישה ההרה במהלך התהליך
הורים לעתיד המלווים את הריון ילדיהם הנוכחים רמות אסטרדיול מוגברות (סוג של אסטרוגן) ופחות טסטוסטרון שאינם מצפים לילדים, או מתרחקים. גברים אלו חווים שינויים הורמונליים המביאים, במקרים קיצוניים מסוימים, לתסמינים גופניים כמו בחילה ועלייה במשקל.
המחקרים הפסיכו-ביולוגיים האחרונים מראים שגברים המעורבים יותר במשימות היומיומיות של חינוך, טיפול, ניקיון והאכלה של צאצאיהם מציעים רמות נמוכות יותר של לחץ. באופן מוזר, אחד מגזרי האוכלוסייה עם הסיכון הגבוה ביותר לסבול מדיכאון הוא אמהות עם ילדים צעירים, ואילו אבות מראים בדיוק את המגמה ההפוכה.
בבירור מי שמרוויחים ביותר מנוכחות האב הם הבנים והבנות. כל המחקרים מראים כי הורים, לא משנה מה מצבם החברתי, התרבותי או הכלכלי, ממלאים תפקיד קובע בהתפתחות ילדיהם.