אמהות היא דרך ארוכה, מלאת עליות וירידות, של רגעים יפים אך גם, של סבל ומצבים מסובכים. לפעמים, להיות אמא יכולה להיות העבודה הכי קשה לעשות. מכיוון שבנוסף לאותו תפקיד חשוב בחיים, אמא לא מפסיקה להיות אדם יחיד. משהו שברגעים מסוימים, מאפיל על ידי התפקיד הראשי שהוא של להיות אמא.
ישנם גורמים רבים שיכולים להוביל אם למערכת יחסים קשה עם אחד מילדיה. הסיבות הן אינסופיות, יתכן ואין זו אלא תוצאה של חוסר תקשורת. עם זאת, קשה לדעת מה לעשות כאשר בן אינו רוצה לדעת דבר על אמו. במיוחד עבור האנשים שנמצאים בסביבה, הסובלים ממצב זה מבלי לדעת היטב כיצד לסייע בשיפורו.
התמוטטות התא המשפחתי, הגורם העיקרי לדחייה כלפי האם
כשיש פירוט של התא המשפחתי, אין ספק שהילדים הם אלה שהכי מושפעים. הם לא מבינים את הסיבות, זה לא בהבנתם להבין שהוריהם כבר לא יכולים לחיות יחד. זה גורם לכך שבמקרים רבים, הילדים מחפשים את האשם במצב זה, דבר שבדרך כלל נופל על האם. אם הילד נמצא גם בעיצומם של שינויים בגיל ההתבגרות, יש מרד כלפי מבוגרים, במיוחד כלפי הפגיעים ביותר.
זה קורה מכיוון שברוב המקרים, הילדים ממשיכים לחיות עם האם. כלומר, הכללים, החובות, האיסורים וכל מה שקשור לאחריות, מגיעים מהאם במידה רבה יותר. ילדים מחפשים אשם במצב חדש זה ולא מבינים את הסיבות לפרידה, הם יכולים להאשים את אחד ההורים, במקרה זה האם.
מה לעשות כשבן לא רוצה לדעת כלום על אמו
לפני שתוכל למצוא פיתרון למצב מסובך זה, חיוני למצוא את הגורם הגורם לו. זה הכרחי לברר מדוע בן אינו רוצה לדעת דבר על אמו כדי לפעול בצרוף. לשם כך נדרש שהמשפחה תפעל כצוות, מישהו, עדיף ההורה השני, שיכול לקחת על עצמו את השיחה עם הילד ומציאת הגורם לבעיה.
כאשר המצב מורכב מאוד או נמשך זמן רב מדי בזמן, ככל הנראה תזדקק לעזרת איש מקצוע. במקרים רבים יש צורך להיעזר באדם חיצוני, מחוץ לסביבה המשפחתית ומוכן להתמודד עם בעיות משפחתיות מסוג זה. טיפול משפחתי יכול לסייע בשיפור התקשורת ולהציע את הכלים הדרושים לפתרון בעיות המתעוררות בדו קיום וקשה לניהול.
אם הילד בגיל החוקי, המצב עשוי להיות מסובך יותר להתמודד, שכן אולי לא רוצה להשתתף בטיפול משפחתי אצל פסיכולוג מומחה. במצב זה חיוני לנהל גישור משפחתי, למצוא דרך לנהל שיחה, לשים בעיות על השולחן ולמצוא פיתרון ביחד.
מה לעשות כאמא
שילדך לא רוצה לדעת כלום עליך כואב מאוד, עבור אמא זו יכולה להיות מכה קשה להתגבר עליה. לכן, אם זה המקרה שלך, אל תשכח שעליך לדאוג לעצמך, שעליך להיעזר באיש מקצוע אשר לעזור לך להבין ולנהל את המצב הזה. לא משנה מה הסיבה שגרמה למצב זה, חיוני שתהיו חזקים כדי שתוכלו להתמודד איתו.
נסו לדבר עם ילדכם, הימנעו מדיונים מתוך התאמה או התוכחות. ילדכם כנראה סובל באופן שקשה להבין אותו. נסו לשים את עצמכם במקומו, נסו להיפתח בפניכם ולהיות מסוגלים לדבר על תחושותיו ועל מה שהוביל אותו לקבל את ההחלטה להתרחק מכם. זה עלול לקחת זמן מה ואולי לא תמצא את התשובה שחיפשת בפעם הראשונה. אל תוותר, אל תסגור את הדלת לפיוס ומעל לכל, אל תפסיק להודיע לבנך שכל מה שקורה, הוא תמיד יכול לסמוך על אמו.
שלום, זה מסובך, הבת שלי נאלצה לזרוק את זה על בתי הצעירה לנוכח כל כך הרבה עלבונות כלפיי, הבת שלי התנהגה במשך שנים כמו שהיא ראתה אותי רגועה או נהנית מארוחה, כל דבר נדהמתי, או במקרה של מצב של נגיף קורונה שהחמיר בתוכחות כשאתה הולך להרוג אותי אם אתה חוטף את הנגיף וכו '... עברו כבר שלושה חודשים מאותו יום, לפני אותו יום הוא אמר לי "אתה הולך לשכוח את הפנים שלי" הוא הגיע לפני שבוע על בגדיו מחדרו וניצלתי את ההזדמנות לספר לו מה הוא הולך לעשות בלילה טוב .... והוא ענה לי, אני אעבור מהמקום שהם לא זורקים אותי החוצה, היו לו עמדות מעליבות ואני גם מודה ששמתי את עצמי בגובהו, טעות מצדי אבל זה מוציא אותי מהקופסאות שלי, יש לה בא לצבוט אותי בזרוע או להכות אותי בזרוע כשרציתי לדבר איתה צועקת עלי שאשאיר אותה בשקט, היא תאכל ותארח ארוחת ערב לבד בחדרה או שהיא לא תדבר איתי ואם כן, זה היה מפליל וחזרתי שהיא לא תדבר אלי ככה, אני גם חייבת לומר שאני לא רוצה לראות אותה, המתח שלי עולה, אני רגוע יותר ככה, יש קצת מנוחה אבל בדיוק משהו שהחמצתי ומעולם לא הקל עלי לדעת מדוע. בכל מקרה ... המצב הזה לפני 9 חודשים אפילו לא בחלומות. הילדה הקטנה שלי אומרת לי שאנחנו רגועים יותר מאיך שלא החלטתי לזרוק אותה שהיא עשתה את זה ולא התנגדתי מכיוון שהמצב היה יותר מבלתי מתקבל על הדעת .. איך אני עושה ??? אני לא יודע אם לברך אותה על יום הולדתה, אני מרגיש שאני הכי גרוע, אני לא מרגיש כמו אמא טובה וגם לא רוצה להיות קורבן, אבל אני חושב שנכשלתי בנושא של להיות אמא. האמת נכשלה, שבורה ומבולבלת ומבולבלת ומרוסקת אני מדמיינת שבתי הייתה בסדר במצבה החדש, היא עם בן זוגה וכאלה ועם משפחתה, ואני שמחה על כך, אני מעדיפה שהיא תהיה איפה שהם רוצים גם לה ושיהיה לך שקט, שם הבת שלי שמה לב שהיא נוחה יותר מאשר בבית שלי. טוב סיימתי אחר הצהריים טובים.
שלום, יש לי בת בת 18 והיא לא רוצה לראות אותי או כלום, הסברתי את הסיבות לאימוץ אבל שום דבר לעשות לא עבר מספר משברים, אבל היא לא רוצה לראות את אמא שלי או אותה שני אחים, וגם אני לא יודע מה לעשות., אומר k משאיר אותה לבד, האם מה שאני עושה, מה עוד אפשר לעשות? תודה
שלום, לא ראיתי, מדבר, את בתי בת ה 7 התגרשתי מאביה ומאז ניסיתי לראות אותה, לתקשר וכלום.
בתאריך מיוחד אני מת מכאב.
והתשובות? כי אני במצב דומה ... .. תודה
שלום, יש לי בת בת 39, אני בת 64. היא בת יחידה להורים נפרדים. חכם מאוד עם מנת משכל מעל הממוצע / הוא הפסיק לדבר איתי במשך 5 שנים. אין לנו אף אחד במשפחה, יש לה בן זוג, אין לי, כמה פרדוקסלית היא פסיכופדגוגית, עם מאסטר. זה הרס לי את הנשמה אבל אני עדיין מקווה שיום אחד אשקף. מיותר לציין שעשיתי הכל כדי למשוך את תשומת ליבם מעצם מכתבים להתחנן בפניי, לא היה מקרה. היא עשתה את חייה עם משפחת בעלה ואני זורק את עצמי. כואב מאוד
אני גרוש ועברתי את המצב הקשה הזה במשך 6 שנים עם שני ילדי. אני סובל גוף ונפש והיום הבריאות שלי הושפעה מכל זה. השאלה הפתוחה שלי לכולם היא: מדוע אנו מדברים על נטישת ההורים לילדיהם? אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה נטישה של ילדים להורים….
והנה ראיתי שזה לא רק אני שקורה לי ...
אלוהים אדירים, כמה קשה לסבול את נטישת ילדינו.
נפרדתי והילדים שלי לא דיברו איתי כבר 4 שנים. אני עובר את הכאב כפי שאני יכול. רציתי לקחת את חיי. אבל הבנתי שזה לא הפתרון. הייתי רוצה להקים קבוצה של ואפ... או אמצעי כלשהו לתקשר ולתמוך אחד בשני בכאב. אני מבואנוס איירס. ארגנטינה
אני חושב שאף אחד לא יכול להבין דבר כזה, עשיתי הרבה התבוננות פנימית, אין סיבה הגיונית למה הבת שלי עכשיו נשואה ועם תינוק זרקה אותי מהחיים שלה, הייתי אמא טובה, הייתי עם אותה בכל פעם שהיא הייתה צריכה אותי, בהריון ועם התינוק, שים הכל בצד, אני עובד בלילה ואם היא הייתה צריכה אותי, הייתי שם בלי לישון, רק היא מדברת, כל מה שאמרתי זה שטויות, אני מוכן להכל, א לפני כמה חודשים סבלתי מכאבי גב תחתון, הכל היו תלונות, שאם לא תעזור לי שאם סבתא רעה, נשכבתי שלושה חודשים בלי יכולת ללכת, לבד בבית, היא אפילו לא באה להביא אותי כוס מים, ואז הגיע חוסר הכבוד ולבסוף הדחייה המוחלטת, עכשיו לא אני אפילו לא רואה את הנכד שלי, הם סבתא צעירה, אני בת 57, אני לא מבין כלום, על זה הוסיף הבן שלי , הוא בן 27, הוא לא מופיע בבית כשהוא בא כל יום, מחבק ומכין חטיף, חיבוק נוסף ואני משאירה לך את הבגדים לכבס, לעולם לא אבין איך זה קרה ואני מאמין או שלא אוכל לסלוח על כל כך הרבה כאב לא מוצדק
הכאב הוא אינסופי והמרירות איומה כשהילדים שלי מתעלמים ממני, אני מרגישה מנוצלת ומושלכת. עושים כל מה שאפשר ויותר כדי לגדל אותם ואז הם יוצאים מוכנים מהבית, בריאים עם לימודים וכלים להתחיל את החיים שלהם. הסבירו לי שזה בגלל הגירושים לפני שנים ושאין לי משפחה שתפרנס אותי (ההורים שלי נפטרו, אין לי אחים והאבא התעלם מהחינוך וההוצאות שלהם), המשכתי לבד ככל שיכולתי אבל הם רואים אותי כפגיע ועני (אני מהגר ואני לא יודע לדבר טוב גרמנית, חוץ מזה יצאתי מעיר פחונים). הוא מתבייש להציג אותי בפני מישהו וכל מה שאני אומר לו הוא, לדבריו, מטיפש זקן שלא יודע כלום. עשיתי את דרכי בחיים לבד וידעתי שאסיים לבד, אבל לא תיארתי לעצמי אפילו בסיוטים הכי גרועים שאני עומד להידרש לשתיקה מוחלטת ולא תהיה לי הזכות להציג את עצמי בחייהם החדשים .
אני עובד ולומד, כששואלים אותי על המשפחה שלי... באתי לשקר כדי לא לתת תשובה או לא לבכות, אני פשוט אומר שאני לבד. אין נחמה.
אני מצטרפת לכאב של כל האמהות שעוברות את הבוז של ילדיהן כי אני סובלת את זה עכשיו, זה קשה זה קורע לי את הנשמה שכן זה מצביע לי יותר מכל הגברים, זה שופט אותי ואת ההחלטה שאני מקבל להתרחק מאבא שלהם בשבילי זה הזמן הכי טוב שהם רואים כל כך הרבה התעללות פסיכולוגית שהאיש הזה עשה לי, צועק, אבל המחיר של השנאה של הבן שלי כלפיי מדהים שאני רק מבקש מאלוהים שייתן לי כוח להתמודד עם ליבו, שקשה לראות איך אבא מסוגל להרחיק את ילדיו מהאמא מתוך אומץ ולא לדעת להבדיל שדבר אחד הוא הבעיות של בני הזוג ושונה מאוד שהילדים מכבדים את הוריהם
הבנות שלי עזבו לפני שנה וחצי בלי להיפרד ממני. במהלך הכליאה היו חיכוכים, אבל לא כל כך רציניים כמו משהו כל כך מרושע. הם בגיל חוקי, המבוגר גובה מחיר קטלני מהקטן, הם נלחמו ללא הרף. פתאום ראיתי שינוי, הם הסתדרו מצוין, שמחתי, למרות שהם השאירו אותי בצד ולא כיבדו אותי. יום אחד הם עזבו, הילדה הקטנה הפסיקה להיסחף על ידי הבכורה, אבל מכיוון שהלך לה טוב, למרות שבהתחלה היה לה רע, היא נשארה איתה. האב שעבר התעללות כל חייו עזר להקל עליהם לעזוב אותי. אבל לא רק שהם עזבו, הם אפילו לא רוצים לדבר איתי והם מתעבים אותי. אני נשבע שנלחמתי עד מוות למענם ולמענם. נשארתי בלי כלום, אפילו ניתקו לי את החשמל, הוצאתי את כל מה שהיה לי על פרנסת המשפחה בחודשים האלה שהיינו סגורים. אני חולה ובודד בעולם הזה. איבדתי הכל, אין לי יותר משפחה. אני נטוש לגמרי, חייתי רק בשבילם והכאב כל כך גדול שאני לא יכול לחיות. ניסיתי לדבר עם הבכורה שעובדת שני צעדים מהבית שלי והיא דוחה אותי ומביטה בי כאילו הייתי דיבוק, היא לועגת לי מול חבריה. נראה שאני לא משהו שלו. נתתי להם את כל חיי, הם היו החיים שלי ואני לא יכול להחזיר אותם. לא ראיתי את הילדה הקטנה שוב. זה כאילו נקברתי לפני שמתתי. אני נשבע בכנות שאני לא יודע איזה נזק עשיתי להם כל כך הרבה שנאה, הם גם לא מספרים לי. אני חולה, לא מוגן, לבד, בלי כלום ולעולם לא הייתי מדמיין את כל זה. אני רק רוצה לדבר איתם אבל אני אפילו לא יודע איפה הם גרים, הם בעיר הבאה והיא גדולה, וגם אם הייתי יודע... אני מניח שזה לא היה משנה. אני תמיד לבד שרוצה להתאבד כי אני לא יכול לשאת את הכאב הזה. אני מקבל תרופות, אבל הבדידות הזו וההיות בלי כלום מטביעה אותי. יש ימים שאני לא יכול לקום. ביום שהם עזבו הילדה דחפה אותי, רציתי להיפרד, לחבק אותה, נפלתי, קיבלתי התקף חרדה והם השאירו אותי שוכב על הארץ. אני רוצה למות.
לפני 10 שנים נפרדתי, היום הילדים שלי בני 21 ו-17 בהתאמה. לא ראיתי אותם 5 שנים והפעמים המעטות שהם מגיבים לניסיונות האינסופיים לדבר איתם זה כדי להטיל דופי. זו התוצאה שהתקבלה, לאחר שעבר מניפולציות ואינדוקטרינציה על ידי אביו, שנשבע לי שהוא לא יפסיק עד שילדיי ישנאו אותי. וכן אדוני! אתה חייב לברך אותו...הוא עשה עבודה של עשר! עד היום הוא עדיין לא מודע לכך שפגע בי, הוא עושה את זה לילדים שלו, הוא לקח אותם ממני ומכל המשפחה שלי, הוא שולל מהם מערכת יחסים עם אמא, סבא וסבתא, דודים, בני דודים. ...
להחמיר את המצב, הוא לא גר איתם, הוא נתן את המשימה הזו לאמא שלו, כדי שיהיה לו זמן לחיות את חייו! זו היסטוריה ארוכה שיכולתי לכתוב כמה כרכים.
לאלו מכם שמוצאים את עצמכם באותו מצב או דומה... כי זו לא שאלה של מגדר, אלא של אנשים. פנו לעזרה מאיש מקצוע טוב, דאגו לבריאות הנפשית שלכם, התחזקו וחכו לזמן כדי לסדר את הדברים מחדש. הם גם יהפכו למבוגרים, יחיו חוויות, יתבגרו ויסיקו מסקנות משלהם, מי יודע אם מחר הם ידפקו לנו בדלת ואנחנו נהיה בזרועות פתוחות כדי שנוכל לחבק אותם עצום. מכאן אני שולחת המון כוחות ותקווה למי שצריך!