בן של שכן (איתו יש לי המון ביטחון) היה חלק מחופשת חג המולד בהכנות לבחינות שפה וספרות ספרדית ומדעי הטבע. הוא הולך לכיתה ו 'במרכז ציבורי. יום אחד אמו רצתה לדעת איך הולך חדר העבודה שלו וביקשה שיספר לה משהו על מה שלמד.
שכנתי הופתעה כשבנה החל לספר לה באצבע נושא מספר הספר לשפה וספרות ספרדית. הוא ניסה לשאול שאלה נוספת: "אבל מה משך את תשומת ליבך?" האם אתה מסכים עם כל מה שקראת? איזו דעה יש לך לגבי מה שלמדת? ». הילד משך בכתפיו ולא ידע מה לומר.
השכן שלי הבין מהר שזה קורה למידה מזויפת ושבנו רק שינן כדי לעבור את הבחינות. אני חייב להודות שכשדיברתי על זה, לא הופתעתי בכלל. כיום ישנם סטודנטים רבים אשר מטרתם העיקרית היא לעבור את הבחינות ולהיפטר מהם כדי להמשיך להתקדם בקורסים חינוכיים.
אז היכן נשאר לימוד פעיל? איפה הטמעת התוכן? ובכן, בהזדמנויות רבות מושגים אלה אבודים. יותר ויותר בתי ספר מתרחקים מהבחינות ומהציונים המחמירים שמסמנים את התלמידים. יותר ויותר מורים ופרופסורים מקדמים חשיבה ביקורתית, כישורים אנליטיים, יוזמה, דיון והבנה מעל לכל.
עם זאת, לא כל המורים הם כאלה. אלה שמגיעים לשיעורים, יושבים על הכיסאות, פותחים את ספרי הלימוד ומתחילים לתת את הלימודים ללא כל מוטיבציה, אשליה או רגש, עדיין נמשכים. (ואני יודע זאת כי יש לי הרבה שכנים קטנים). ובנוסף, מורים ופרופסורים אלה מעדיפים לשלוח שיעורי בית מוגזמים לפני מעט משימות המקדמות מיומנויות ולמידה משמעותית.
אני אדבר איתך (מנקודת מבטי) על מה יכול לקרות אם לתלמידים יהיה מורה העוסק בפיתוח חשיבה ביקורתית ויצירתיות. ומצד שני, מה היה קורה אם לתלמידים היה מורה שמוקדש רק אליו ללמד את הנושאים ולשלוח שיעורי בית.
תוצאה 1
תלמידים שיש להם מורה שמתבונן מעבר לבחינות, הציונים ועושה מאמץ להתווכח איתם, לשאול אותם, לקדם את החשיבה הביקורתית שלהם ואת יכולת הניתוח שלהם מתרחק מההגשה החינוכית. תהיה להם הזדמנות להביע את רעיונותיהם, לפתח את היצירתיות שלך, לדבר, לתקשר ולשתף חוויות עם עמיתיהם.
לפעמים אני חושב שאנחנו לא מבינים כמה ערך זה שכתבתי זה עתה: טיפוח חשיבה ביקורתית אצל תלמידים מעדיף למידה פעילה והטמעת תכנים. כלומר, הם ילמדו מא באופן אותנטי והבנת מה שהם קוראים.
תוצאה 2
במקרה של תלמידים שמוריהם נותנים חשיבות יתרה לציון שמתקבלים הבחינות, שאינם מציעים הזדמנויות לחלוק רעיונות, שאינם מקדמים חשיבה ביקורתית ויכולת ניתוח, הם ילכו בקו ה אדישות חינוכית די רצינית. הם ישנן בעל פה את הנושאים שיעברו את הבחינות, לא יהיו להם טיעונים להגן על האידיאלים והדעות שלהם והם "ילמדו" בצורה מעושה.
כפי שאמרתי קודם, זה לא המקרה הראשון שאני נתקל בכך שתלמיד לא מבין או מטמיע את התכנים. הילדים שאני מעביר להם שיעורים פרטיים (גם בית ספר יסודי) עושים בדיוק את אותו הדבר כמו שכני. הם מסוגלים לדקלם את ספר הלימוד עם נקודה-פסיק, אך לבסוף הם לא יודעים להסביר את מה שהבינו. מבחינתם זה די והותר לומר "אני הולך לקבל עשרה בבחינות כי אני יודע הכל בעל פה."
כיצד ניתן לפתח את החשיבה הביקורתית של התלמידים? ואיך יכלו מורים ופרופסורים לעזור לתלמידים להטמיע את התוכן? אתה יכול לעבוד על פרויקטים, אתה יכול ליישם משחקים בכיתות (משחקים עוזרים לפתח מיומנויות ויכולות רבות של תלמידים בצורה מהנה), ניתן להקדיש כיתה לדיון בחדשות או בספר, מחקר צוות יכול להיעשות. ברור שכל זה לא קל.
אפילו כדי ליישם מתודולוגיות חדשות בכיתה, המורים זקוקים לאישור ואישור של צוות ההנחיה ולקיים כמה פגישות כדי להסביר מה הולך להיעשות, כיצד ומדוע. אבל ברור שאפשר לעשות את זה. וניתן לעשות זאת מכיוון שיש כבר מרכזי חינוך ומורים שעושים זאת והתוצאות יותר משביעות רצון. נראה לי חשוב לזכור שאחת המטרות החשובות ביותר בחינוך צריכה לשחרר את התלמידים ולפעמים ההפך נעשה.