האם השימוש בתקשורת יכול להיות טריגר לאלימות ילדים-הורים?

אם ביום חמישי האחרון הזהרנו מפני מקרים של התעללות פיזית שמפעילים הורים כנגד ילדיהםהיום ברצוני לשתף אתכם בעבודה שמקדמת הארגון "המשמר המשפחתי". זה על של חקירה שבוצעה במסגרת קהילת מדריד, בזכות מעורבותם של אנשי מקצוע בתחום הקטינים; זהו מחקר רב תחומי בו נעשה שימוש בתצפיות ובמתודולוגיה אמפירית.

המטרה הייתה לקבוע את הפרופיל של ילדים ובני נוער שהפעילו אלימות כלפי הוריהם, או שהיו בסיכון לעשות זאת; רצו גם להקים א קשר בין התנהגות אלימה בסביבה המשפחתית, ושימוש בטכנולוגיה כגורם גורם אפשרי ומחולל אלימות אצל קטינים. אני מזהיר אותך שזו לא תהיה הפעם הראשונה שאנחנו מציגים את הנושא הזה בבלוג שלנו, מכיוון שכוונתנו היא לייצר ויכוח שממילא משמש כדי שאמהות ואבות יקבלו יותר אלמנטים לקבל החלטות.

יש תופעה המכונה "אלימות בין ילדים להורים", שאנו יכולים לכנות גם אלימות משפחתית עולה: מילדים להורים ובין אחים. זה נחשב לדרמה אנושית, ובנקודה זו (בסיכון להיות כבד ו / או מתעקש) עלי להביע את רצוני כי אלימות משפחתית של צאצאים (הורים לילדים) תיחשב חברתית גם כדרמה, מכיוון שלהורים אין יותר זכות שהילדים ידביקו את האחר. עכשיו אני ממשיך במטרה שלי, שהיא לספר לך מה התחקיר גילה על היחסים שלמעלה.

אלימות בין ילדים להורים: בעיה הולכת וגוברת.

רוברטו פריירה טרסרו הוא חבר מייסד בחברה הספרדית לחקר אלימות פיליו-הורים; קבע הגדרה של המושג, לפיה זהו ה "סט של התנהגויות חוזרות ונשנות של תוקפנות פיזית, מילולית או לא מילולית, המופנות כלפי הורים או מבוגרים שתופסים את מקומם". אלימות מפעם לפעם ללא קדמות קודמות וללא חזרה אינה כלולה, גם ההסבה (המציגה מאפיינים מסוימים) אינה נכללת.

החקירה קובעת כי "על פי הנתונים שהפרקליטות מציעה, 9 אחוז מההורים סובלים מאלימות פיזית, ו -40% מילוליים או רגשיים מילדיהם הקטינים." בתוך 7 שנים הוכפלו תלונות של הורים נגד ילדיהם. מהעבודה שאנו מזכירים היום אני אוהבת שהיא לא מתמקדת בכל המספרים האלה, אחרת זה יהיה סנסציוניזם טהור ללא רקע נוסף..

תקשוב נחשב כטריגר להתנהגויות לא מסתגלות שבוצעו באמצעות מדיה דיגיטלית או באינטרנט, אך גם לאלימות לנוכח מחסור (כהנחיה חינוכית). באופן אישי, יש לי הרגשה שהקשיים לקבוע גבולות סבירים בשימוש במכשירים, בתוכן ובקישוריות, חורגים מסגנונות החינוך במשפחות, ובכן, בהזדמנויות רבות, הורים אינם יודעים כיצד למצב את עצמנו, מכיוון שטכנולוגיות אלו נכנסו לאחרונה לחיינו.

אלימות ילדים-הורים המופעלת על ידי תקשוב.

על פי הדו"ח, המתבגר 'היליד הדיגיטלי' מתמודד עם המציאות דרך דרכי תקשורת והתייחסות שונים מאלה שהשתמשנו בהם, ולכן עלינו להעלות את המודעות לנסות לנהל את השימוש האחראי בבנות ובנינו. מכאן גם (וזה מה שאני אומר) שאמהות ואבות עלינו לנסות להתקרב לדרכי ההתייחסות לעולם שיש לילדינו, להבין אותם (עוד לפני שמגבילים אותם), שכולל עניין בטעמם, השתתפות במשחקים שלהם ואימונים כך שכל זה לא יהיה כל כך רחוק.

מדוע תקשוב יכול להיות הטריגר להתנהגות אלימה?

מצד אחד, זה נחשב כך תהליך החיברות של קטינים לקוי אם טכנולוגיות אלה מחליפות חלקית את המשפחה, כי 'כשלעצמן' הם נטולי ערכים. דוגמאות הזיהוי אליהן נחשפים הקטינים שלנו מפרות את התפתחותו הנפשית-רגשית של הקטין (אלימות, סקסיזם, נהנתנות, אנוכיות, תאווה וכו ') כל ילד וכל מתבגר הוא שונה, ולכן ההשפעה שונה זו על זו. אך לפני כן אנו יכולים לחשוב כי היעדר תקשורת משפחתית לטובת עודף בשימוש ב- ICT יהיה מדאיג.

מצד שני, ישנם ילדים שמוצאים מסלול מילוט במשחקי וידאו או ברשתות חברתיות, מול הלחצים או האגרסיביות שההורים מפעילים לפעמים (ולפעמים מבלי להבין זאת). זה גם משך את תשומת ליבי כי המודלים הסמליים מוצגים כאילו הם אמיתיים באמצעות אמצעי התקשורת והמידע השונים, מה שעלול לבלבל שאיפות להזדמנויות ולגרום לחוסר איזון.

מחקרים מצביעים על כך שלדעת כמה מומחים מומלץ לשלב את החינוך הטכנולוגי בתכנית בית הספר, וכי על ההורים ללמד את היתרונות והסיכונים הכרוכים בתקשורתמכיוון שהם היחידים שיכולים לנתח כל מקרה לגופו על פי המצב הפסיכולוגי וההתבגרותי של כל ילד / נער.

תמונה - רבקה פולארד