אנו מראיינים את לורה פראלס: "הדרך היחידה לחיות מיניות בצורה בריאה היא לקדם חינוך בריא"

דיברנו על מיניות ילדים עם לורה פראלס ברמחו; לורה היא פסיכולוגית לילדים ומתמחה במניעה ופסיכולוגיה לידתית. באתר שלך הורות מוסדרת עצמית תדע קצת יותר. דווקא שם תמצאו מאמר שנקרא "מניעה והמלצות על התעללות מינית בילדים", בו תוכלו לקרוא: 'בניגוד למה שחושבים וכפי שהערנו בעבר, לאפשר לילד לחוות או לגלות מיניות מסקרנותו אינו מזיק (כל עוד זה בצורה בריאה)'.

זה היה הטקסט שדרכו התחלתי להכיר את גיבורת הראיון הזה, ואת עבודתה. בנוסף לפסיכותרפיה עם ילדים ומבוגרים, לורה מפתחת סדנאות בנושאים כמו מיניות בילדות או גבולות והתפרצויות זעם; ויש לה תוכנית אימונים שנתית למודעות להורות; ידועים גם "המעגלים המשפחתיים" שלהם (בהם לומדים ללמוד בצורה חווייתית). לסיום המצגת עלי לומר כי מעבודתו המקצועית הוא מעביר תמיד את הצורך באנשים, משפחות וחברה, לשנות את הטיפול בילדות, כי פעמים רבות מה שאנחנו מאמינים שבעיה הוא בעצם הניסיון של הילד להסתגל לסביבה. אני משאיר אותך עם הראיון:

Madres Hoy: האם אנו ממשיכים להעביר רעיונות שגויים על מיניות לילדים? האם אנחנו מודרניים אך עדיין רואים במין "מלוכלך", או שזו רק התפיסה שלי?

לורה פראלס: ואכן, הטאבו המיני עדיין מאוד בתוקף, אם כי אנו מסווים אותו בחירויות. זה משהו דורי, המותנה באותה דיכוי שחווינו בילדות, כמו גם בתפיסה של מיניות כמשהו מלוכלך, להיות מוסתר, שום קשר למיניות טבעית. בתרבויות אחרות פחות מזוהמות משלנו, חווית המיניות מלאה, ללא טאבו או הסתרה. מתברר שבחברות האלה אין אלימות, וזה לא במקרה. לעומת זאת, כי הנאה סומטו-חושית ואי דיכוי המיניות מראים מתאם הפוך לאלימות.

MH: אם המיניות והביטוי שלה בריאים, אם היא חלק מההתפתחות שלנו ... איך נוכל להסביר שאנחנו עדיין נוטים להסתיר אותה?

LP: מאותה סיבה שהזכרתי קודם, אם מישהו חווה דיכוי מיניות והעברת המושג הזה כמשהו מלוכלך (וזה לא קורה רק בבית, זה משהו חברתי), לא משנה כמה התיאוריה ידועה ו מבין שזה בריא, יופיעו פעולות דיכוי (אפילו בצורה של מראה, אי נוחות ...). יש צורך במידע בכדי להפחית מיתוסים כמו גם פסיכותרפיה אישית.

MH: איך התפתחות המיניות אצל בנות ובנים צעירים? (עד 6 שנים).

LP: מיניות היא דבר שקיים מרגע ההתעברות, שעובר שלבים שונים. מכיוון שמיניות אינה רק יחסי מין בין מבוגרים, אנו מגבילים מאוד את המושג. מיניות היא כל מה שכרוך בהנאה. תינוק היונק מאמו בצורה נעימה הוא מיניות, למשל. מגיל שלוש יש גילוי באברי המין, שמתחיל את המשחקים במובן הזה. עם הכניסה לחברתי, עם ילדים אחרים, מופיע גם חקר בקרבם. והשאלות, כה חוששים מההורים. הכל בריא, נורמלי לחלוטין.

MH: בנות ונערים כשהם צעירים רוצים לדעת הכל ולשאול שאלות, ההורים קצת חוששים מהשאלות האלה וחסר לנו טבעיות, אבל איך אנחנו יכולים להיות טבעיים אם גדלנו בסביבה של מגבלות? האם עלינו לענות לכל החששות של ילדינו?

LP: כן, חשוב שלא נשקר להם ולא נימנע מהם, עלינו לענות על מה שהם שואלים אותנו, כשהם שואלים אותנו, בלי לצפות או לשאת שיחות מקיפות, לענות על מה שהם שואלים אותנו. החשש הזה לענות עליהם מצטמצם ברגע שההורים מבינים שבנוסף להיותם משהו בריא, אם הם לא נותנים להם תשובות, הילדים יחפשו אותם במקום אחר. וכמובן שחזון המיניות שהם הולכים למצוא בחברה אינו בריא.

MH: האם יש נושאים שחשוב לדון בהם עם בנות ובנים לפני גיל ההתבגרות?

LP: כמובן, של הרבה נושאים, וזה של מיניות הוא אחד מהם. חוויה בריאה ועם מידע שקרוב יותר למיניות טבעית (לא לחולים, לחברתית), תספק להם נשק נגד התעללות מינית, ונגד פרקטיקות שהם לא רוצים לבצע, למרות שיש לחץ חברתי. הטאבו הוא שלנו, לא שלהםאם נשחזר את המחזור ונמשיך להראות להם מה לא בריא או להסתיר את מה שבריא, גם הם יסבלו.

MH: זה בגיל ההתבגרות (אולי בסביבות גיל 15?) כאשר לאדם יש אינטרס לקיים יחסי מין דומים לאלו שיש לנו כמבוגרים, והאם אנו המבוגרים נהיים אובססיביים לסיכונים אפשריים?

LP: לפעמים זה קורה עוד לפני אותו גיל, הבעיה היא לא רגע ההתבגרות בו זה מתרחש, אלא המידע המעוות שמגיע אליהם ומנהל מערכות יחסים רק בגלל לחץ חברתי או תפקיד מגדרי (גם לא טבעי). כלומר, הסיכון הוא לא שיש להם מערכות יחסים, אלא שיש להם אותם מבלי לרצות לקיים אותם, ללא הגנה, במקומות מסוכנים ... אנו יכולים למנוע זאת, ראשית עם הורות עם קשר ומגע שבו ניתן לבנות את האגו של הילד בצורה מוצקה, השני מבלי להדחיק את המיניות מילדות כך שהם יחפשו את החוויה הנעימה (לא כפויה ולא חולה) ויש להם את המידע הדרוש שלישית, לסמוך עליהם ולתת להם להביא את בני זוגם הביתה, בסביבה בטוחה, עם אמצעי מניעה. ההבדל בין לאפשר זאת או לא הוא שאם לא נאפשר זאת, בסופו של דבר יהיו להם מערכות יחסים., אך בפינוי, אולי שיכור או מסומם, ובדרך רעה מאוד, עם הסיכונים שמשמעות הדבר.

MH: כידוע, יש חדשות מסוימות המספרות לנו על נוהלי סיכון אצל קטינים מתבגרים (למשל המזח). מבלי לבחון האם הם אגדות אורבניות או לא, האם ייתכן שבנות ובנים יוכלו לבנות את מיניותן בצורה בריאה? אילו תנאים צריך לתת לכך?

LP: כן, זה קיים, המזח (ושיטות אחרות) אינן אגדה אורבנית. אפילו הכרתי מקרים של ילדים בני 12 או 13 שתרגלו זאת; ושל הריונות בגילאים ההם. לתפקידים מגדריים לא טבעיים, מאצ'יזמו, יש הרבה קשר לזה.

מערכת שלמה מראה לבנים שהם צריכים לשמור על הרגשות שלהם לעצמם, להיות "מאצ'ו" וכי עליהם ללבוש את המגף שדורך על נשים, ואנחנו מלמדים את הבנות שהן צריכות להישאר מתחת למגף הזה ולהיות אובייקטים. המון מסרים קבועים בשני הכיוונים מפציצים אותם מילדות, מפרסום, שירים, צעצועים סקסיים וכו '. בנוסף, סוגים אלה של פרקטיקות הם תוצאה של חינוך נעדר או סמכותי המתרחש בדרך כלל אצל ילדים, כמו גם דיכוי המיניות הטבעית.

כדי למנוע זאת, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להבין את הביולוגיה, מה צריך תינוק וילד, להבדיל אותו מהתרבותי, וגם להפנים שכל מה שקורה במהלך ההורות יכול להראות סימפטומים שנים אחר כך. הכל מסתכם, אין הפרדה בין מה שקורה כשהם תינוקות לבין מה שהם חווים בגיל ההתבגרות. חשוב להעלות את המודעות, בריאותם הנפשית של ילדיהם ושל אנושיות העתיד תלויה בטיפוח מבטיחות, קשר, עור ועיניים. האגו של הילד יתגבש בשלוש השנים הראשונות לחייו, ולשם כך הוא זקוק לאמו (זו ביולוגית, זו לא שאלה של אידיאולוגיות). והאם זקוקה ל'שבט 'שמטפל בה, שמפנק אותה, שמעדיף את מנוחתה כדי לטפל בה. זה הכישלון הגדול של הארגון החברתי שלנו, האימהות לבד, המומות, בלתי נראות, מואשמות אפילו בנשימה. לפעמים הן אמהות בגלל לחץ חברתי, כי ההנחה היא שלהיות אישה אתה צריך להיות, כשכל כך חשוב לאהוב, בלי שום התחייבות או תפקיד מוטל.

בחברות שהזכרתי בהתחלה, קרוב לטבעי, ללא דיכוי מיני, יש גם טיפול מעולה באמהות, שבט שמגן על אמהות ומעדיף את ההתרחשות הביולוגית. אין שום קשר לתרבות שלנו. זה יעדיף, יחד עם טיפוח מהקשר, היווצרות של עצמי מוצק והיעדר ריקנות לכיסוי, שיאפשרו למתבגרים האלה לומר לא לדברים שהם לא רוצים לעשות (אם הם לא רוצים לעשות את זה. ), או המזח, סמים, אלכוהול ... לרוב הם בסופו של דבר עושים את הדברים האלה בגלל לחץ מצד הקבוצה, ומנסים לתת תמונה של "מבוגר"., או דווקא כמרד באיסור המבוגרים. ומיניות אסורה, נסתרת, בחברה שלנו.

MH: ואגב, למרות שכל אדם חווה יחסי מין בצורה מאוד אישית, ולכולנו יש את הצרכים שלנו ... האם יש דרך לקיים מיניות בריאה? מה זה?

LP: אנשים רבים אפילו לא יודעים מהי אורגזמה. או שהם לא מרגישים הנאה (לפעמים יש אפילו סבל), או שיש חלק קטן ממנו, שלא קשור לאורגזמה אמיתית (למרות שמעולם לא חווה אותו, האדם מאמין שיש להם אורגזמות). אבל כפי שציינתי קודם, מיניות חורגת מאיברי המין של המבוגרים. זה תענוג. יש אנשים שמכחישים את חוויית ההנאה, יש ענישה עצמית, תחושה של לא ראוי, שהתאגדה מאז הילדות המוקדמת, עם ההכחשה, למשל לזרועות הוריהם, התוכחות אם הם נגעו באיברי המין שלהם , הניתוק הפרוגרסיבי של הגוף ומה שנעים לנו שקורה בחינוך רגיל ומנותק, עמוס בעונשים, מריבות, חוסר משחק, מגע וכו '.

אם נתנתק מהגוף וההנאה שלנו, איך תהיה המיניות הבוגרת שלנו? הדרך היחידה לחיות מיניות בצורה בריאה היא לקדם הורות בריאה ולהשיל תפקידים מגדריים.

MH: מה היית אומר להורה שנבהל בגלל שגילו את בתם או בנם מאוננת?

LP: אל תיבהל בכלל, וזה סימן טוב שזה קורה. במקום להיבהל, הוא אומר לה שהוא גם עושה את זה ושהוא נעים. לפיכך, בהתייחסות זו, אנו עוזרים לילדנו שלא להפנים שמדובר במשהו לא תקין או שהם מרגישים אשמים על הרגשת הנאה.

MH: ומה אתה אומר להורה אחר שמבולבל בגלל שהמתבגר שלהם רוצה להתגנב לחדר עם בן / בת הזוג?

LP: ובכן, אותו דבר שהזכרתי לעיל, אילו מערכות יחסים הם הולכים לקיים, בין אם נעזוב אותם ובין אם לא, המאפשר להם לנהל מערכות יחסים בבית יגן עליהם מפני סכנה על ידי קיומם בכל מקום וללא שום הגנה.

MH: איך אתה מעריך את החינוך המיני של בתי הספר והמכונים של ארצנו?

LP: אתה צריך להשתפר הרבה. אני לא יודע מה נעשה בכל המרכזים, אבל מה שראיתי בנוגע לחינוך מיני קשור יותר להנחת קונדומים או מתן טמפונים מאשר למיניות. יותר מאשר לחנך כל דבר, נצטרך להפסיק להדחיק. איך נלמד מבוגרים על מיניות, אם אנחנו כבר חסומים?

לבסוף, אני צריך להודות ללורה על שיתוף הפעולה שלה, ולקוות שאהבת את הראיון מאוד. נהניתי לעשות את זה ולמרות שקשה לבחור אני נשאר עם המשפט: "מערכת שלמה מראה לילדים שעליהם לשמור על רגשותיהם לעצמם, להיות 'מאצ'ו' וכי עליהם ללבוש את המגף שצעד על נשים, ואנחנו מלמדים את הבנות שצריך להישאר מתחת למגף הזה ולהיות חפצים. אני חושב שעל החברה כולה לחשוב מחדש על הטיפול בילדים, אך גם על תפקידים מגדריים ותפיסות מוטעות אחרות שאנו מעבירים ברצון או שלא ברצון, אחרת יש לנו בעיות (כגון אלימות מגדרית) יכול להיות מחמיר ולא נפתר.