ילד סורר יכול להתחבר גם למשפחה שלך סכסוך לפתרון. זה יכול להפוך לספירלה שבה היא לא מנוטרלת ויכול ליצור פערים גדולים. המצב אינו מוגבל לחיפוש אחר אשמים, התנהגות זו היא חלק מהאינטראקציה או התנהגות של שני הצדדים, וכדי שזה יקרה משהו לא נעשה טוב.
אנו יודעים שלא כל ההורים נולדים עם מדריך מתחת לזרועותיהם לטפל בילדים שלנו בצורה הנכונה. אנחנו תמיד משתמשים בדרכים קסומות לכך הם אינם יעילים, הם רק רגעיים. אבל היום יום, ההתמדה והדיאלוג עושים את זה חינוך נכוןוזה עוזר מאוד.
למה הילדים שלי לא מקשיבים לי?
חינוך מתירני מדי? אנחנו לא יודעים אם זה יהיה בתוך האופציה הזו. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהסיבות יכולות להיות רבות וכולן ביחד יוצרות אחת הכוללת יכולת חינוך שֶׁל הַהוֹרִים.
אם אנחנו כל הזמן לתת פקודות לילדים שלנו, אולי הם ירגישו מוצפים מדי. אם כאשר נרצה לבצע פקודה ונשלים אותה בעשרים נוספים, בוודאי שלא תהיה לילד יכולת לאסוף את כל הנתונים וזה יעלה על יכולתו של הילד. יותר טוב צמצם את הבקשה באמצעות מילות מפתח שאתה רוצה שאזכור ואעשה את זה בבקשה מצחיקה, אבל נחרצת, שזה מראה שיש כבוד ואהבה.
ילדים רבים בכך שלא קיבלו קרב או עונש בתנאים, הם יודעים שהחיים שלהם נמשכים וכן הלאה הם לא מצייתים לפי דרישה. הדוגמה היא: הם לא מצייתים, הם לא מקבלים עונש וכך הם בורחים ויכולים להמשיך במה שהם עשו.
מצד שני, יש ילדים סתם הם מנסים למשוך את תשומת הלב של הוריהם. ברגע שהם מסרבים, הם כבר דורשים תשומת לב, ההורים מפסיקים לעשות את מה שהם עשו כדי להתמקד רק בילד. מוכח שכך הם מקבלים את ה"פרס" הקטן הזה בגחמה.
איך לתקן את התנהגותם
לפני שנותנים פקודה לילד חשוב לחשוב איזה סוג פקודה יינתן ובאיזה אופן. רוב הזמן אנחנו נותן פקודות קשות מדי, שאינן מתגשמות ואין להן השלכות. או שהם פקודות רכות מדי ושאינן הגיוניות. בכל מקרה, הילד חייב לשים לב לכך אין דרך לנהל משא ומתן, שלצו שלא התממש יש תוצאה קפדנית.
ההזמנה חייבת לעבור בתקיפות, היה בטוח שהילד מקשיב לך ומבין אותך. אתה צריך להזמין בבטחה, להיות רציני, אבל לא מפחיד או צורח. אם הילד עונה בסירוב, יש להציע את ההזמנה שוב, עם שלווה מוחלטת וללא איום.
אם הסירוב השלישי יימשך ללא "שים לב" אז יהיה צורך בכך לפעול עם ההשלכות. אל תשים לב הרבה לסירובם, אל תאשים את מה שקורה, אל תיתן לזה חשיבות רבה. ילדים הם לרוב מה שהם רוצים, להיות חלק מההתנהגות הזו. העונש או האזהרה חייבת להיות נחרצת, מבלי לשים לב הרבה למה שקרה.
אם להפך הילד ציית, נשבח אותו. כך אנו שמים לב להתנהגותו הטובה, ולא להיפך, כאשר לא ציית. המידע הזה חשוב כדי שהילד יבין שכך נותנים לו תשומת לב וכך בסופו של דבר יש לזה השלכות טובות.
עם זאת, זה תמיד עובד טוב מאוד תקשורת טובה בין הורים לילדים. השתמש תמיד באמפתיה, בשביל זה נועדו הילדים שלך, אתה צריך להתייחס אליהם כפי שמגיע להם. לאחר כבוד, הם גם יוכלו להגיב באותו אופן. אם הם נותנים לך שלילי, תקשיב להם, בקשו לדעתם מדוע הם לא רוצים לעשות זאת ואנו נסתכל טוב יותר על המצב. אם אתה לא יכול להטיל עונש אתה יכול לנהל משא ומתן על הצו שייתן להם חלופות אחרות, המקרה הוא שבסופו של דבר הוא עושה את מה שהטלת עליו.