אם יש משהו שאני זוכר בבירור מהתקופה שלי בחינוך היסודי ובחינוך העל יסודי, זה שיעורי בית. המון תרגילים שהמורים שלחו לי ושסוף סוף, ביותר מפעם אחת, ההורים שלי ואחי עשו אותם כי הם היו מוגזמים ולא הספקתי לעשות שום דבר אחר. אני זוכר שקמתי בסופי שבוע בדיוק כשהלכתי לבית הספר לעשות את שיעורי הבית וללמוד למבחנים.
ברור שהורי הלכו להפגין במרכז החינוכי בו הייתי יחד עם משפחות אחרות, אך צוות ההנהלה והמורה היו חירשים לחלוטין. הגיע היום בו הם ויתרו, הם השאירו את זה למשהו בלתי אפשרי והם חלמו שבעתיד הדברים ישתנו ויתקדמו בחינוך.
למרבה הצער, הם טעו בחלומותיהם. כיום יש שיעורי בית עוד יותר ממה שהיה לנו התלמידים מהדור שלי. כל בוקר אני רואה ילדים בבית ספר יסודי עמוסה בתרמילים ש"משקלם יותר מהם ".
למרבה המזל, השנה נראה שאנחנו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה. הרבה משפחות מחו על נטל החובות המופרז שמביאים את ילדיהם הביתה. ושהקורס לא עשה יותר מאשר להתחיל כמו מי אומר.
מסיבה זו, CEAPA (התאחדות ספרדית לאגודות הורים לסטודנטים) כינסה זאת ב בנובמבר יש שביתה כדי לחסל את המטלות בבית הספר. והאם עם הנתונים הסטטיסטיים "48,5% מההורים בבית הספר הציבורי סבורים ששיעורי הבית משפיעים לרעה על חיי המשפחה שלהם" זה להניח את הידיים לראש.
לדעתי, למרבית המורים ששולחים שיעורי בית (ומשגיחים, לא תרגיל שלוקח חמש עשרה דקות), אין להם מושג לגבי ההשלכות שיש להם על ילדים והורים. אנו מניחים כי החל בחינוך היסודי התלמידים עוברים שעות רבות במרכזים חינוכיים.
הם מבלים שעות רבות בהקשבה, בניסיון לשים לב ולהטמיע את כל המידע וההסברים שהמורים נותנים בכיתות. זה כבר א מאמץ פסיכולוגי מדהים. הדבר הכי נורמלי הוא שבבית הם יכלו לנוח, להתנתק ולעשות את הדברים שהם באמת נהנים מהם.
אך לא, רבים מהם, כאשר הם מסיימים לאכול או צריכים לחזור למרכז החינוכי אם אין להם את היום הרציף או שהם מתחילים לעשות את שיעורי הבית שהם צריכים להעביר למחרת וללמוד לבחינות.
באופן זה, רגעי הניתוק, הרפיה ובעיקר המשחק, הם מינימליים ואף אפסיים. מה זה כרוך? מתח, חרדה, אי נוחות, לחץ, אכזבות, אכזבות והרבה מוטיבציה. וברור שזה משפיע לרעה על ההורים גם כשהם רואים שילדיהם מאבדים את אחת התקופות החשובות בחייהם, כמו ילדות, בגלל הכנת שיעורי בית.
יש לי חברים שהם פסיכולוגים ועושים פרקטיקות ילדים שאומרים לי שיותר ויותר ילדים מגיעים להתייעצויות שלהם עם ברור דיכאון בילדות גרם ל בגלל הלחץ שנגרם על ידי סביבת בית הספר ו נטל יתר של שיעורי בית. דיכאון בילדות! אני חושב שאנשים רבים לא הבינו מה כולל הרעיון והאמינו שהמומחים שהזהירו מהמצב היו מגזימים.
כלומר, כמות קיצונית של שיעורי בית לא רק משפיע על ההתפתחות החברתית והאישית של ילדים אך גם על בריאותם הגופנית. למרבה המזל, נראה כי לאט לאט (אם כי מנקודת מבטי הכל צריך ללכת מהר יותר), מורים רבים בעד משיכת שיעורי הבית וכי למידה בלעדיהם אפשרית לחלוטין.
אבל כדי שזה באמת יקרה, כדי שמשהו מיושן כמו שיעורי בית באמת ייעלם, חלק גדול מהחברה צריך להסכים ועליו להרחיב את אופקיה. הנתונים הסטטיסטיים שמסר CEAPA הם א 48,5% מההורים לילדי בית הספר הציבורי. והאחרים? והשאר?
ידוע לי על מקרים ספציפיים של משפחות שכעסו על מורים על שלא שלחו שיעורי בית ועל שניסו לעשות דברים אחרת כך שיהיה תהליך למידה הולם. ישנם הורים שדרשו יותר שיעורי בית לסוף השבוע ויותר משמעת מהמורים. כאילו סוג כזה של דיסציפלינה עובד בלמידה!
יש כל כך הרבה דרכים ללמוד בכיתה. משחק זה אחד הכלים שלא משתמשים בו כמו שצריך והוא בעל ערך מדהים. אך למרבה הצער, ישנם עדיין מורים שאינם שואפים להיות אותנטיים, להניע תלמידים, לרגש אותם, לרגש אותם ולהכשיר אותם לחינוך ערכי ורחוק מהגשת ודיכוי החובות.
מורים שהתמקמו, נרגעו ומסרבים להתקדם ולשנות בעבודתם. ואותם "אנשי מקצוע" הם גם אלה ש הם מונעים ממורים שבאמת רוצים לעשות דברים טוב ולהפוך את מערכת החינוך לזרוח. האם באמת תהיה תקווה בקצה המנהרה? מה אתה חושב?