לפני כמה שבועות הצילו את הילדים הציג את הדו"ח "אני לא משחק את זה" עם נתונים על בריונות ובריונות ברשת שנאספו במשך חודשיים. אמרנו אז כי הסיקור התקשורתי עדיין מוגבל, אם כי לאט לאט אנו עושים את הדרך לנראות של בעיה חברתית אדירה שקשור ל פרקי דיכאון אצל ילדים ובני נוערו - מחשבה אובדנית; ו אלה הם רק חלק מההשלכות של בריונות בהתפתחות קטינים.
אתמול פיצחו את יסודות ANAR ו- Mútua Madrileña את המעיינות הפנימיים שלנו: הנתונים העומדים לרשות הראשונים ביחס למקרים בהם השתתפו בשנת 2015 גדלו עד 75 אחוזים. בסך הכל קיימות עדויות לכך שהישות פי ארבעה את מספר אירועי ההפחדה / הטרדה בין ילדים ומתבגרים (מאז 2009). מחקר זה "הוא הראשון שניתח בריונות" מנקודת מבטם של המושפעים, ויחד עם הפצתו הודיעו ANAR ו- Mútua Madrileña על יוזמות מודעות ומניעה שונות.
כידוע, בקרן ANAR יש שני קווי עזר: אחד לילדים ומתבגרים, ואחד למבוגרים ומשפחות. ממאגרי השיחות ניתן לראות כי בשנה שעברה התקבלו 25.000 שיחות ביחס לבעיה זו..
המידע הקיים מראה כי בעיית הבריונות נפוצה יותר ויותר ויש צורך להתערב בכדי להתמודד איתה מאזורי פעולה שונים. קרן ANAR
אלימות פסיכולוגית שכיחה יותר.
מכיוון שמכשירים עם קישוריות לאינטרנט, לאפשר המשכיות של הטרדות המופעלות על הקורבנות. נמצא כי הרשתות החברתיות הן המכשיר החדש שדרכו מפעילים בריונות; במיוחד קבוצות וואטסאפ שנוצרו על ידי קטינים. אנו קוראים כי הגיל הנפוץ ביותר של בריונות הוא בן 12 ו -13, ואז מספר המקרים מתחיל לרדת.
בל נשכח שבאותו הרגע הבנות והבנים לעבור זמן של שינוי עדין מאוד בו הם זקוקים להבנה רבה של עולם המבוגרים, והרבה קבלה מצד חבריהם. קשה לדמיין כיצד מרגישים קורבנות בריונות ברשת כאשר הם מושפלים ומתבזים על ידי חבריהם, ואפילו על ידי מי שהם רואים כחברים שלהם. ואגב: אנחנו מדברים על 49% מהבנים ו -51% מהבנות, הם אחוזים דומים מאוד לשני המינים.
אחת המסקנות שהוסקו שתפסה את תשומת ליבי היא: "הורים נוטים להגיב יתר (?), הם רוצים לדווח ולא מקבלים צעדים לטווח בינוני מבתי ספר, אז הם בוחרים לשנות את ילדי בית הספר, תוך סיכון לחזור על המצב ". בהקשר זה לא אתנגד לנתונים שמסר המחקר, אך לאור כל מקרי הבריונות שהכרתי באופן אישי באוכלוסיות שונות, לא אכליל את ההיבט של אי קבלת צעדים לטווח בינוני. ואני אומר זאת מכיוון שכל המשפחות ששינו את ילדיהן מבית ספר או מכון, עשו זאת לאחר מספר חודשים או שנים של לחימה נגד בעיה שלא נפתרה. יתר על כן, במקרים רבים האיברים והמנגנונים המסופקים למרכז חינוכי לתפקוד טוב יותר פשוט אינם יעילים.
קמפיין "אין בריונות. סיום הבריונות מתחיל אצלך ”.
שיתוף הפעולה בין שתי הקרנות עולה על המחקר: מאז שהוא הושק קמפיין שיתבצע בבתי ספר בקהילות אוטונומיות שונות, ויקדם את הידע והמניעה של הבעיה בכיתות. הפעילות תתקיים במפגשים קבוצתיים אינטראקטיביים, באמצעותם פסיכולוגים יחפשו את מחויבותם של ילדים וצעירים תוך שימוש בטכניקות שונות של השתתפות פעילה.
זהו אחד משני הסרטונים המהווים חלק מהקמפיין, כמו תמונת השער: "שתיקתך מול הבריונות הופכת אותך לשותף." כרגע הם מתפשטים ברשת, יחד עם ההאשטאג #NoBullying.
נותר לי לברך את הגופים המקדמים פעולה זו; אבל אני גם רוצה לציין שלמרות שאני מאוד חוגג כל פרויקט שמטרתו למנוע או לטפל בבריונות, לפעמים זה נותן לי תחושה של חוסר אינטגרציה של כולם אס יוזמות בעלות אופי גלובלי יותר אשר מפותחות (או מתכוונות) לעשות זאת, בארצנו.
ונשאל, הייתי רוצה שלתמיד תהיה תוכנית מדינה בסגנון פיני, שתהיה בה המחויבות של כל הקהילה. ואגב, לפחות זה מוערך שכל הפעילויות הללו נאספות בפורטל דו קיום של משרד החינוך.
עוד מידע - בואו נפסיק להציק